אנשים שעוברים לתזונה בריאה לא רק שמצליחים לשנות את תזונתם, אלא אפילו מתחילים ליהנות ממנה, להתענג עליה, לשמוח בה ולהתחבר אליה.
הבעיה היא כיצד להצליח גם להעביר את הילדים שלנו לשם? זאת שאלת מיליון הדולר!
אקדים ואומר שהדבר האידיאלי ביותר זה כמובן להרגיל את הפעוט למזונות טובים ובריאים כבר מרגע שאמו מתחילה לתת לו להתנסות בטעמים שונים. ככל שנקדים להרגיל אותם לטעמים הבריאים זה יהיה הטעם הנרכש שלהם. אם ניתן לפעוט לשתות חלב שקדים זה יהיה עבורו הטעם של החלב אליו הוא יתרגל, וכשניתן לו פתאום לשתות חלב פרה הוא ירק אותו החוצה מייד. ניתן לראות פעוטות המלקקים בהנאה שייקים ירוקים, בעוד שמבוגרים לעיתים מעקמים פרצוף לטעם הלא מוכר הזה.
השכל מול היצר
מבוגרים מצליחים להסיר מתפריטם מזונות לא בריאים ומכניסים לביתם מזונות טובים ומזינים רק כאשר הם מבינים בשכל מה טוב לגופם ומה מזיק. כשיש הבנה קל יותר ליישם.
אצל ילדים בגילאי הגן והכיתות הנמוכות ההבנה בשכל לא תופשת. מה שמניע אותם זה היצר, הרגש, הדחף והחשק. כאשר ננסה להסביר להם שחטיפים, למשל, זה רעל לגוף – הם לא יקשיבו. אם אומר להם שמלפפון זה בריא – זה לא יגרום להם לאכול אותו. זה לא יעבוד. (אני אומרת זאת מנסיוני עם ילדיי). בגילאים הללו אין למעשה לילד עדיין בחירה חופשית, הוא לגמרי שבוי בידי יצרו.
רק כשיתחילו להתבגר, בערך מאמצע שנות העשרה, כשהם יתחילו פתאום להתעניין, לברר, לחקור ולשאול – זה השלב בו נוכל להתחיל לדבר איתם על מה שבריא ומזין ומה שלא. זה הזמן בו השכל כבר מתחיל להיות נוכח בחייהם. ברגע שהידע מתיישב אצלם בשכל כאן נכנסת הבחירה החופשית שלהם, לבחור בין טוב לרע ולגרום לכך שהשכל יצליח לשלוט ולהתגבר על הרגש והיצר. (ההתעניינות בגיל הזה היא בכל תחומי החיים, אך לענייננו אנו מדברים כעת על התזונה).
מבוגרים רבים פשוט לא יודעים הרבה על תזונה בריאה, אנחנו ניזונים לרוב מפרסומות אשר עלולות לבלבל אותנו וללמד דווקא את ההיפך, לעיתים אנו שומעים חצאי אמיתות, מה שגורם לבלבול יותר גדול. אך אם נלמד את הדברים בצורה מסודרת ומדוייקת הדברים יתיישבו אצלנו בתבנית פשוטה וברורה. כאשר המבוגר ירכוש לעצמו את הידע יהיה לו קל להעביר לילדו את הדברים הלאה. בשלב הזה גם הנער וגם ההורה כבר מבינים בשכל. כעת לשניהם יש את הבחירה החופשית לבחור בין מה שטוב ומזין לבין מה שמזיק.
היישום
זהו השלב הקשה ביותר, בעיקר משום שגם אנו וגם הילדים שלנו צריכים להתחיל ולשנות הרגלי חיים שכבר טבועים בנו עמוק. טעמים אהובים שקשה לנו להיפרד מהם וגם טעמים חדשים שאמורים להלהיבנו לאוכלם. רובנו לא נולדנו לתוך המזון הפשוט והטוב של הבריאות הטבעית, כמו הפעוטות שהזכרנו מקודם, שזכו להיוולד ישר לטעם הבריא, ועלינו לזכור שלשנות הרגל זאת עבודה קשה, גם אם השכל כבר יודע היטב מה נכון ומה לא.
בבית אחד יכולים לגור בכפיפה אחת מבוגרים אשר מעוניינים בשינוי וצעירים אשר הדבר לא מדבר אליהם בכלל. איך משלבים כל זאת ביחד?
עלינו לזכור כל הזמן שהאוירה סביב האוכל צריכה להיות חיובית, נינוחה ורגועה. חלילה לא לשדר כפייתיות. כאחת שבאה מתוך התזונה של הבריאות הטבעית העבודה הכי קשה שלי בבית זאת ההרפיה. ככל שאעיר לילדי כך ארחיק אותם יותר ואגרום להם לאנטי.
ננסה להתמקד במה שמותר ולא במה שאסור. לא להגיד "זה אסור" אלא לחפש את מה שמותר ואותו להגדיל.
כאשר אנחנו מתחילים בשינוי אנחנו צריכים לעשות זאת בהדרגה. אם פתאום נסלק מהבית את כל הדברים הלא טובים הילדים ירגישו שלקחנו מהם את "הרצפה" מתחת לרגליים וזה מאד ילחיץ אותם ויגרום לאנטי. שינויים עושים בנחת ובהדרגתיות.
אני מציעה שבשלב הראשון לא להוציא דברים לא בריאים אלא רק להוסיף טוב על הקיים.
למשל – במקום להוציא את הקורנפלקס מהארון נכין גרנולה ביתית טובה ונשים אותה במקום נגיש ומזמין, במקום להוציא את החלב נשים לצידו חלב שקדים…. אם הארון היה מלא עד עתה בממתקים ניתן לקנות בחנות טבע שלל פירות מיובשים כמו לדר, מנגו מיובש, אננס מיובש, חמוציות במיץ תפוחים ועוד… נקפיד לקנות פירות טבעיים ולא מסוכרים ולא עם צבעי מאכל וחומרים משמרים.
בהדרגה, כאשר המאכלים הבריאים הולכים ונכנסים לבית ונראה שהם מתקבלים בשמחה – נוריד לאט לאט את המאכלים המזיקים. המטרה היא לא ליצור מצב שמצד אחד הורדנו מאכלים לא טובים אך מצד שני נשארנו עם ארון ריק. הילדים ישדרו מצוקה והרגשת רעב.
יש אמנם דברים שחייבים להוציא מהבית, כמו למשל אבקות מרק המכילות מונוסודיום גלוטומט. דברים כאלה ניתן לעשות בסתר. לא צריך לפתוח בשיחה על כך ולספר זאת בדרמטיות לילדים, פשוט להסיר מבלי שירגישו. כל שינוי שמדברים עליו יתר על המידה גורם לבהלה וללחץ מיותרים!
לסיכום – שינויים עושים בנחת, בהרפייה, בסבלנות, בחיוך. וכמו כל דבר בחיים – לדעת שזה תהליך…
להוסיף טוב
תזונה בריאה מסתמכת כמובן על הרבה פירות וירקות.
הם עשירים בויטמינים ומינרלים, פיטוכימיקלים רבים ואנטיאוקסידנטיים. ועוד ועוד יתרונות. זה המזון האידיאלי עבורנו ועבור ילדינו. כאן צריך להוסיף ולהגדיל.
אין ילד שלא אוהב פירות. הם מתוקים וטעימים, וגם יפים ומושכים, וצבעוניים, ובעלי מרקמים שונים ומגוונים.
כך שמבלי להוריד עדיין כלום מהמדפים – רק נוסיף הרבה פירות וירקות. שיהיה מהם בשפע.
זיכרו שפירות וירקות אינם סתם קינוח אלא הם עמודי התווך של התזונה שלנו, לכן הקפידו להנגיש אותם בכל דרך שהיא.
למשל:
• כאשר הילד פותח את המקרר – זה מה שיראה מול העיניים. אל תחביאו את הפירות והירקות בתוך שקית עמוק במקרר, שימו אותם במקום הכי בולט ומושך. הזמינות של הפירות מול העיניים עושה חשק פשוט "לקטוף" מהקערה. הפירות אינם רק לתפאורה ולקישוט אלא באמת לאכול, קנו את הפירות הכי טעימים ומתוקים שיש, הרגילו את ילדכם שהם חלק מהנוף של הבית.
• הניחו קערת פירות בשלל צבעים על השיש במטבח או אפילו על השולחן בסלון או בפינת האוכל. ברגע שהפירות נגישים מי לא יתפתה להושיט את היד ולקחת.
• הכינו לילדכם בבוקר מגש של פירות חתוכים, מסודרים בצורה יפה. חיתכו תפוחים, נקטרינות, אגסים, מנגו, אבטיח, מלון. שיטפו ענבים וסדרו במגש. הילדים מתרגשים מהמגש הצבעוני והמלא כל טוב ומההשקעה שלכם, שבאמת לא אורכת כמעט זמן.
הילדים זקוקים בבוקר לאנרגיה כדי להתחיל את היום, יחד עם זאת לא טוב להם להתחיל את היום בכבדות. הפירות הם המזון האידיאלי עבורם, הם אוכלים אותם ומקבלים אנרגיה מהסוכר שבהם. העיכול של הפירות בקיבה הוא פשוט וקל ולכן הילדים יוצאים מהבית מלאי אנרגיה ויחד עם זאת התחושה בגוף היא של קלילות ונמרצות ולא של כבדות של אחרי ארוחה דשנה.
• לעיתים כשהילדים שלי חוזרים מבית הספר או מהקיטנה ורוצים קצת להירגע עם תוכנית קצרה מול המחשב, אני מנצלת הזדמנות ומביאה להם מגש כזה, עם מלפפונים, גמבה, עגבניות, גזר וקולורבי חתוכים למקלות ארוכים. הם מנשנשים ומרוקנים את הצלחת בצ'יק ומבקשים שאמלא שוב את המגש. ואני אומרת לעצמי שאם כבר מחשב, אז לפחות שיהיה מועיל 🤪.
• כשהילדים מתיישבים לשולחן לארוחת צהרים או לארוחת ערב, ובעוד הסירים מתבשלים על הגז אני מגישה לילדים צלחת עמוסה ירקות חתוכים. הילדים יתחילו את הארוחה בנשנוש של הירקות, ורק אחר כך אגיש את המנה המבושלת.
• הכינו להם שייקים טעימים של פירות העונה.
• אם הפירות כבר התרככו אל תזרקו, חיתכו אותם לקוביות והכניסו למקפיא, אחרי כמה שעות תוכלו להוציאם ולטחון אותם במג'ימיקס, כך יצאו לכם גלידות טעימות ומתוקות. הפירות שהילדים שלי הכי אוהבים לגלידות הם מנגו, מלון, תות, בננה, נקטרינות, מישמש, קיווי, תמרים, פטל, אוכמניות… כמובן קונים מה שזמין במדפים שבסופר, פרי בעונתו אמור להיות זול ובשל ועסיסי.
• גיליתי שהילדים מאד שמחים להשתתף בעשיה, ברגע שהם מכינים איתי ביחד את השייק או את הגלידה הם יותר נהנים לאכול מהם. הם מוזגים לכוסות יפות ומוסיפים קש ולימון. ממש כמו בחנות.
• כמובן שאפשר גם לשתף אותם למשל בחיתוך הסלט לארוחת הערב. שמתי לב שכהילדים שלי חותכים מלפפונים לסלט הם מנשנשים מה שהם חותכים תוך כדי… ואין לי עם זה בעיה… העיקר שיאכלו… כך הסלט שלנו נאכל עוד לפני שנכנס לקערה 😋.
• אפשר להכין עם הילדים ביחד פרצופים מצחיקים מירקות, לקנות קולפנים בכל מיני צורות ולחתוך איתם למשל שערות מירקות, פרחים, חיות וכל מה שעולה על ראשכם. לעשות מההכנה לארוחה הנאה אחת שלימה, כך הרווחנו על הדרך גם בילוי משפחתי נחמד וגם תזונה טובה ואיכותית.
• פירות וירקות מחברים אותנו לטבע. אל המקור. שם הם גדלים. אפשר לעשות עם הילדים טיול של אחר הצהרים. לקחת שקיות ולצאת איתם לליקוט. כל פרי והעונה שלו. למשל – בסתיו נחפש עצי אגוז, בחורף נצא לליקוט אורניות, נוכל לחפש גם עצי הדר, באביב נחפש שסק ומישמש ופטל ותות, ובקיץ נחפש סברסים וענבים. כל משפחה והאזור בו היא מתגוררת, תתפלאו אבל גם בעיר אפשר למצוא עצי תות ענקיים ואגוזים וחרובים בכל מקום. כך הרווחנו טיול נעים ומשפחתי של אחר הצהרים וגם בריאות על הדרך.
• אחד הדברים האהובים עלי זה לצאת עם הילדים לפיקניק. אני חותכת בקופסה גדולה פירות או ירקות ויוצאים לדרך. אפשר גם כך סתם לשבת בגן שעשועים. לא משנה היעד. כשיוצאים מחוץ לבית מתעורר פתאום התאבון והילדים זוללים כל מה שמביאים להם. לעיתים אני רואה איך גם הילדים של השכנים שיצאו גם הם לגן המשחקים באים אלינו לחסל ביחד את הקופסה.
• אם יש לכם שטח אדמה פנוי ליד הבית שלכם או בגינה, ואם מתחשק לכם להשקיע – ניתן לתחום חלקה קטנה ולגדל בה תירס, גזר, חסה, כרוב, סלרי ועוד כל מיני ירקות. אפשר גם לגדל במרפסת באדנית גדולה צמחי תבלין או תותים או עגבניות שרי. הילדים יהיו האחראיים על ההשקיה והגידול, ושכיגיע עת הקטיף תוכלו לעשות מזה ממש חגיגה.
• כפי שהסברנו בהתחלה, הבריאות לא מעניינת את הילדים קטנים. כשבכל זאת אני רוצה לשכנע את הבן שלי לאכול אני לא אומרת לו: "זה בריא" אלא אני אומרת: "זה יעשה אותך חזק", הניסוח הזה קצת יותר מדבר אליו.
אוכל להציע עוד הרבה רעיונות שונים ומגוונים איך להאהיב את הפירות והירקות על הילדים ואיך להרגיל אותם לאט לאט לתזונה הטובה, אך אחד הדברים הכי חשובים בכל המהלך הוא הדוגמא האישית. לא מספיק לדבר על האוכל אלא פשוט לראות אותי אוכלת.
אם הילדים רואים שאבא ואמא אוכלים סלט גדול, בנחת ובהנאה גדולה זה שווה יותר מאלף מילים. אם הילדים רואים אותנו שמחים עם המזון הזה וממש מתענגים עליו הם מקבלים מכך חיזוק בדרך. כך גם אמר אלברט איינשטיין: "הדרך הטובה ביותר ללמד אדם מסויים דבר מה, היא לשמש לו דוגמא".
לעומת זאת, אם הילדים רואים אותנו מתפתים משוקולד, מחטיפים כלשהם וממזון מתועש על אחת כמה וכמה שהילדים יתפתו. אם למשל נאכל ממתקים בהחבא הם יזהו שאנו עדיין לא שלמים עם דרכנו, לילדים יש רדארים חזקים ביותר. אי אפשר לעבוד עליהם. הם סופגים את האוירה סביב האוכל, ואם האוירה היא של באסה ונאחס סביב השינוי – הוא לא יצליח.
אם יש לנו חולשות למאכלים מסוימים ואנחנו יודעים שלא נצליח לעמוד בפיתוי – עלינו פשוט לוותר עליהם, לא לקנות אותם יותר! זיכרו את הכלל: "לא מכניסים אויבים הביתה", אם המאכלים הללו לא יכנסו אלינו לא נתפתה לאכול אותם.
לכן קודם כל נעבוד אנחנו על עצמנו, שנהיה באמת שמחים בתזונה הזו, שנאמין בדרך ושנתמיד בה, שנתענג על האוכל באמת, זאת הדוגמא האישית הכי טובה לילדנו. ורק כך נוכל להצליח.
אם יש לנו חולשות למאכלים מסוימים ואנחנו יודעים שלא נצליח לעמוד בפיתוי – עלינו פשוט לוותר עליהם, לא לקנות אותם יותר! זיכרו את הכלל: "לא מכניסים אויבים הביתה", אם המאכלים הללו לא ייכנסו אלינו לא נתפתה לאכול אותם.
לכן קודם כל נעבוד אנחנו על עצמנו, שנהיה באמת שמחים בתזונה הזו, שנאמין בדרך ושנתמיד בה, שנתענג על האוכל באמת, זאת הדוגמא האישית הכי טובה לילדנו. ורק כך נוכל להצליח.
חשוב לי לעשות קצת סדרי עדיפויות
לא שווה בשום פנים ואופן לכעוס על אף אחד מבני הבית בגלל התזונה!
אנחנו עושים השתדלות רבה שהאוכל יהיה גם טעים וגם מזין. אני מפעילה הרבה את החושים שלי כדי להכין אוכל מושך ומגוון ושווה, אך אם הילדים בכל זאת לא משתפים פעולה ועדיין מגלים סביב כל זה התנגדות גורפת – אנא, אל תכעסו עליהם. אם נכעס עליהם כל מגדל הקלפים המפואר של הבריאות הטבעית יקרוס.
צריך לדעת שהגזר הוא לא קדוש.
הגזר נועד לשרת אותנו, ולא אנחנו אותו…..
יש בו חומרי בניין טובים כדי שגופנו יוכל להיות בריא וחזק, אך הגזר הוא רק אמצעי. הוא לא המטרה. אסור לנו להתבלבל!
ביסודות של הבריאות הטבעית ישנם מרכיבים רבים:
פעילות גופנית, נשימה, אויר נקי, שמש, שתיה, מנוחה, וגם הרבה רוגע ושלווה, מחשבות טובות ושמחה. האכילה היא חלק אחד מכל המרכיבים. אם נדייק ונקפיד על כל פרטי האכילה הנכונה והטובה בביתנו אך בגלל זה נכעס על ילדינו – הרסנו יותר משהועלנו. בשביל בריאות טבעית שלמה אנחנו צריכים את כל המרכיבים, ובעיקר את השלווה.
אדם יכול לאכול הכי בריא בעולם, אבל אם הוא יהיה במתח, בכעס, ברגשות שליליים – זה לא טוב. זאת לא בריאות.
תאמינו לי, אני לא מפריחה סיסמאות באויר, אני חיה את זה על בשרי מידיי יום ביומו. וגם אני בן אדם, ולעיתים קשה לי לשחרר ולהרפות לילדי וגם לבעלי.
צריך לזכור כל הזמן, שאנחנו עושים את ההשתדלות. טורחים וקונים ומכינים ומי שאוזנו כרויה לשמוע, גם ישמע מאיתנו הסברים, אך לבסוף נוכל לקחת אחריות רק על עצמנו, וזה גם כך הרבה מאד.
כמובן שאם יש שיתוף פעולה בבית – אין דבר משמח מזה, אך אם אין הדבר כך – בואו ננסה לשמוח בַמעט. אם הצלחנו להוסיף עוד קצת פירות לתפריט של ילדנו – התקדמנו הרבה. נשמח מזה!
טיפ שאני מבקשת שתפנימו הוא – אנא מכם, אל תשוו עם אף משפחה מסביבכם.
יש לי חברות שהתחתנו וילדו את ילדיהם לתוך התזונה הטבעית. הם הרגילו את הילדים שלהם מגיל ינקות שתמר זה השוקולד שלהם. הילדים נולדו לתוך זה ואין אצלם שום התנגדות לכל המאכלים שאתם רק חולמים שהילדים שלכם יטעמו ויאהבו. זה מעורר קנאה. לא? שאתם מנסים להכין ממרח שוקולד ביתי והילדים שלכם צוחקים על הנסיון הכושל ???
אז לא. אל תשוו. כל משפחה וההתמודדות שלה, האתגרים שלה. ההשוואות הללו מתישות ולא מביאות לשום דבר מלבד לתסכול ולאכזבה. אז בשביל מה???
אני רוצה לסכם את שלושת הנקודות החשובות מהפוסט:
- להוסיף טוב, להנגיש את הפירות והירקות, שיהיו בשפע ושיהיה זמין ונראה, ומושך.
- להיות סביב כל השינוי באווירה חיובית ושמחה, ולא חלילה בכפיה, במתח ובכעס.
- תהוו דוגמא אישית, שהילדים יראו שאנחנו באמת מתענגים על האוכל. אם לא התענגנו באמת – נחזור ונעשה עבודה גדולה על עצמנו, כי מכאן בעצם הכל מתחיל.