הבה נערוך היכרות מחודשת עם שבעת המינים בהם נשתבחה ארצנו ולהאיר מעט מאורם, מהכיוון של הבריאות הטבעית וגם מהכיוון של המהות של כל פרי ופרי.
ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש
חיטה ושעורה
נתחיל בצמד הזה.
בדגנים נמצא הורמון הסרוטונין שזה הורמון השובע.
רק בשעה שהאדם שבע, מבלי שהקיבה תציק לו ומבלי שיחוש מחסור ורעב הוא יכול להיות רגוע ושליו ורק אז יזכה בנחת "לקנות דעת". להיות פנוי באמת ללמידה ולהצליח להתרכז במטרותיו.
לכן ישנם חכמים האומרים ש"עץ הדעת" היה חיטה.
אם כן, הלחם מסמל שלווה ורוגע מבחינה גשמית.
כאשר נאכל לחם או מאכל המכיל את אחד מחמשת מיני דגן ננסה להתחבר למצב התודעתי השקט והרגוע, ללא דאגות גשמיות המסיטות אותנו מן המקום האמיתי בו נרצה להתפתח ולשאוף להיות.
בתמונה המצורפת: חיטה מונבטת.
ניתן לאכלה ללא בישול, היא מתקתקה ורכה, כמו ירק, משום שבתהליך ההנבטה העמילן שבה התפרק (הרב סוכר הפך לדו סוכר).
ניתן לצרפה לסלטים, לטחו אותה ולעשות ממנה עוגיות וכו…
ואם כבר מדברים על הנבטה, עדיין אפשר להירשם לסדנת ההנבטות שתתקיים ביום שלישי הקרוב, לפרטים לחצו כאן.
גפן:
מן הענבים מפיקים יין.
כשאדם שותה יין הוא מצליח לשחרר את הקליפות החיצוניות המפריעות לפנימיות שלו להתגלות, בלי מסכים ובלי מסיכות. כל עוד האדם שותה במידה, שמחתו הפנימית מתפרצת החוצה בצורה חופשית ומשוחררת. לעיתים, לאחר ההתפכחות מהיין, או כאשר האדם שתה יותר מכפי שמסוגל היה להכיל, נהפכת השמחה לדיכאון. משמחה גדולה מגיע העצב. מגבהים עצומים באה הנפילה ואחריה ההתרסקות. הרגשות עלולים להתהפך להם מקצה לקצה.
היין, כאמור, נושא בתוכו את שני הניגודים.
אנחנו אמורים להתנהל בעולמינו בדרך האמצע, לא להימצא בעליות גבוהות מידי וגם לא בנפילות. להשתדל לחיות בצורה מאוזנת.
אני כותבת כל זאת מתוך עבודה פנימית יומיומית שלא תמיד מצליחה, אך לפחות לשם אני שואפת…
כאשר נרים כוס ונשתה "לחיים", נכניס בברכה הזו את השמחה אל תוך חיינו, אך נכוון שתהיה זו שמחה מאוזנת, שתגדיל ותרומם אותנו, אך לא תפיל אותנו.
לחיים!
תאנה:
פרי התאנה אותו אנו אוכלים הוא למעשה פרח. במקום שהתאנה תוציא פרחים היא מוציאה פגות. הפגות הן מעיין כדורים המכילים פרחים. צרעות נכנסות אליהן ומפרות אותן.
אם כן, נראה כי התאנה מדלגת על השלב של הפריחה ועוברת ישר אל השלב של הפרי. הפגות של התאנה קרויות כך מלשון "פג", שהוא תינוק אשר נולד טרם זמנו. פרי התאנה מסמל עבורנו את מידת הסבלנות. לדעת שבכל תהליך יש לעבור שלבים בדרך, כל שלב בתהליך הוא חשוב ואסור לדלג על אף שלב ושלב.
התאנה מלמדת אותנו דבר נוסף –
למעשה, תהליך הפריון שלה נוצר בתוכה. בסתר ובהיחבא. כמו הריון.
"אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין"
כאשר נאכל את התאנה ננסה להתחבר אל הפנימיות החבויה בתוכנו ולהתכוון לכך שלאט ובסבלנות היא תתגלה ותפציע, בזמן ובקצב שלה.
רימון:
הרימון הוא אחד הפירות המרשימים והיפים ביותר. צבעו האדום המושך והכתר המעטר את ראשו מסמלים יופי חיצוני.
אך אנו יודעים שמלבד היופי החיצוני יש לרימון גם יופי פנימי. תרי"ג הגרעינים שבו מסמלים את תרי"ג המצוות, הם גם מסמלים את הזכויות הטובות שיש לאדם. לא לחינם אנו מברכים בראש השנה – "שירבו זכויותינו כרימון".
כאשר נאכל את הרימון נתענג הן על היופי החיצוני והן על היופי הפנימי שבו.
זית:
מן הזית אנו מפיקים שמן.
שמן הזית הוא השמן האולטימטיבי לשימוש. (כמובן בכבישה קרה, זוכרים?)
השימוש בשמן הזית אינו רק למאכל, הוא משמש גם לקוסמטיקה ולרפואה.
הפעם נתמקד בשימוש הנוסף שלו – כשמן למאור.
האור מסמל את הרוחניות שבתוכנו ואת הנשמה שלנו. בתהליך הבעירה של השמן מתכלה החומר ומה שנשאר זה האור הרוחני.
על מנת להפיק שמן זית דרושים עמל ויגיעה מרובים, תהליך הכבישה בבית הבד מצריך מאמץ, ואכן על מנת לזכות לגלות את אור נשמתנו יש לבקשו ולחפשו, כאשר נזכה לגלות אותו נמצא אור גדול.
בבואנו לטעום מהזית נתפלל להאיר אל הסביבה שלנו ולהוסיף הרבה אור.
תמר:
בשבעת המינים התמר נקרא בשם – דבש.
הוא נקרא כך על שם המתיקות הרבה והשופעת שבו, ואכן, לתמר, לעומת שאר הפירות, כמעט ואין נוזלים המדללים את המתיקות שבו, הוא פרי תמציתי ומרוכז, לכן הוא נחשב הממתק של הבריאות הטבעית…
אם כן, התמר מסמל את המתיקות של החיים. את התמצית, את לשד החיים שבעולם שלנו.
בבואנו לאכול ממנו נתענג על הטוב שבחיים.