כשהייתי ילדה אף פעם לא היה לי אוכל של בית, זאת משום שגדלתי בקיבוץ ואת הארוחות אכלנו בחדר האוכל. כשהפכתי לאמא מצאתי את עצמי מבשלת לילדיי תבשילים טעימים ומושקעים, להעניק להם את כל מה שלא זכיתי לטעום ממנו בילדות – טעם של אוכל של בית. טעם של אהבה.
כשעברתי לחיות באורך חיים בריא המעטתי בבישולים והשקעתי את מרצי בעיקר סביב אוכל חי (לא מבושל), הרבה סלטים, ממרחים ורטבים בריאים וטובים. בתקופה זו קיננה בתוכי המחשבה – כיצד אצליח להמשיך להעניק לילדיי את מלוא אהבתי אם לא דרך התבשילים שהכנתי עד כה?
הייתי צריכה לעשות תהליך עמוק עם עצמי, לשחרר את המשוואה המוטעית, שדווקא אוכל חם ומבושל הוא הבעת האהבה ולהבין, שלא משנה בעצם מה אכין, בין אם זה סלט או עוגה או מרק, או כל מאכל שהוא – אם הכנסתי בתוכו אהבה – זה יורגש!
היום ילדיי הגדולים מגיעים לרוב הביתה רק בסופי שבוע, ואני כמובן מבשלת להם את אותם התבשילים של ילדותם, (רק בצורה בריאה יותר). לשמחתי, אני רואה שכשהם מתגעגעים לאוכל של הבית הם מתגעגעים דווקא לסלט הגדול של אמא, וזה מובן. אמנם אני מבשלת גם דברים אחרים, אבל את הלב שלי אני מכניסה בעיקר לסלט. הם מרגישים זאת גם מבלי שאומר דבר.
מהו הסלט הגדול של אמא – זהו הסלט המושקע ביותר, שאין בו רק מלפפון ועגבנייה (כדי לצאת ידי חובת הסלט) אלא יש בו מכל טוב – חסה וסלרי, ונבטים, ופטרוזיליה, וכרוב, וכרובית וקולורבי, וסלק, וגזר, ובצל ירוק, וצנונית, ופלפל, ואבוקדו, והוא מתובל ברוטב פסטו תוצרת הבית ויש גם חומוס חם ולחם טרי מהתנור…
והכי חשוב – יש בו את התבלין הכי טעים, שיש אותו רק בבית ולא בשום מקום בחוץ – יש בו הרבה הרבה אהבה של אמא.
ילדיי יודעים כמה אהבה מושקעת בסלט הפשוט והטוב הזה ולכן אליו הם יתגעגעו כשהם יהיו רחוק מהבית.
שנזכה להעניק את ליבנו לאהובנו.