מערכת העיכול חלק א:
בימים הקרובים נכיר מקרוב את מערכת העיכול שלנו. נטייל לאורך האיברים שבה ונלמד את מלאכתו של כל איבר ואיבר.
מערכת העיכול שלנו מתחילה מהפה ומסתיימת בפי הטבעת.
היא מכילה את הלוע, הושט, הקיבה, התריסריון, המעי הדק והמעי הגס.
יש לה שלוש בלוטות הנלוות אליה – הרוק, הלבלב והכבד.
כמו המזון, העובר מלמעלה למטה, כך גם אנחנו, נתחיל מההתחלה… מהפה.
בפה מתרחשת פעולה מכנית של לעיסה.
לשם כך יש לנו שיניים קדמיות חותכות ויש לנו ניבים, כל אלו מיועדים לחתוך את המזון כמו סכין. יש לנו גם שיניים טוחנות המיועדות לטחון אותו. תפקיד השיניים זה ללעוס היטב את המזון. לא לחינם נקראת הפעולה בשם "לעיסה" – עד שהמזון יהפוך להיות עיסה. נבראנו גם עם לסתות חזקות העוזרות לפעולה מכנית זאת ולמעשה, בפה שלנו מצויים שרירים מהחזקים ביותר בגוף.
לעומת הפעולה המכנית המתרחשת בפינו, בקיבה מתרחשת פעולה כימית.
מיצי קיבה נכנסים לתוכה ומערבלים את המזון שהגיע אליה בצורה של התכווצויות. (על מיצי העיכול עוד אכתוב בהמשך).
חשוב לדעת את אשר כבר ידוע – לקיבה אין אפשרות ללעוס את המזון המגיע אליה.
אם לא הקפדנו ללעוס היטב את המזון אין לקיבה אפשרות להתעסק איתו, והוא יתקדם הלאה בצינור העיכול בלי יכולת להתפרק, עד שבסוף יצא בשירותים כמו שנכנס.
לעיתים אתם יכולים לראות בצואה גרגרי תירס שלמים או חתיכות של גזר. אני זוכרת שפעם ראיתי בטיטול של הפעוט שלי עינב שלם. נתתי לו כנראה לאכול צימוק והוא לא לעס אותו, בדרך הוא התמלא נוזלים, התנפח ויצא בצורה של עינב…
יותר מכך, מזון לא לעוס יכול לשרוט את מערכת העיכול ואף לפצוע אותה.
אם נבלע את המזון כאשר הוא אינו לעוס דיו גופנו גם לא יצליח להשתמש במזון לצרכיו הרבים, וחבל על האנרגיה המיותרת שהוא משקיע רק בשביל שהמזון יצא כלעומת שבא.
למערכת העיכול יש כלל שחשוב לזכור – "אין איבר אחד יכול לפצות על חוסר תיפקוד של איבר אחר!"
והלכה למעשה:
נקדיש זמן לאכילה, נשב לאכול לאט ובנחת, לא נאכל "על הדרך", או בעמידה…
כך נהנה יותר מן האוכל וכך גם נעזור למזון להתעכל בצורה מיטבית.
כל הטוב,
כנה אמונה שכטר
054-4336820
מערכת העיכול חלק ב:
הרוק:
בפה מתרחשת פעולה מכנית של לעיסה בזכות הלסתות החזקות ובזכות השיניים החותכות והטוחנות.
בנוסף, יש לנו בפה בלוטה המפרישה רוק. תפקידו של הרוק הוא לרכך את המזון ולהפוך אותו קל לבליעה ולעיכול.
מה מכיל הרוק:
יש בו 98% מים, יש בו מלחים ויש בו חומר צמיגי הקרוי "מוקוס", זהו הריר שמטרתו לסכך את המזון הנלעס ולהעבירו בצורה חלקה דרך הושט לקיבה.
הרוק מכיל 2 אנזימים עיקריים, שלכל אחד מטרה מיוחדת משלו
- אנזים העמילאז – תפקידו לבצע פירוק ראשוני של רב סוכר (רב סוכר = פחמימה עמילנית או במילים אחרות –פחמימה מורכבת). כלומר, כבר ברוק שלנו מתחיל תהליך עיכול המזון.
לרב סוכר יש טעם מעט מריר או שהוא חסר טעם, לחד סוכר יש טעם מתקתק. אתם מוזמנים לערוך ניסוי קטן וללעוס גרגר חיטה יבש. תיווכחו לדעת שטעמו יהיה טפל, אך לאחר שתלעסו אותו בערך איזו דקה תבחינו שטעמו של הגרגר הפך להיות מתוק. זה המדד שהרב סוכר (העמילן) התחיל להתפרק לחד סוכר ע"י אנזים העמילאז.
- אנזים הליזוזים – תפקידו לפרק מעטפת של חיידקים מסויימים ולקטול אותם. הידעתם שהרוק שלנו הוא למעשה הסנן הראשוני של המזון טרם כניסתו למערכת העיכול שלנו ולגופנו. ככל שנלעס יותר כך נפעיל את אנזים הליזוזים לקטול חיידקים שאינם אמורים להסתנן לגופנו!
מערכת העיכול חלק ג:
בשבוע שעבר למדנו על חשיבותה של הלעיסה, משום שלקיבה אין שיניים ללעוס את המזון המגיע אליה וגם משום החשיבות של הרוק בתחילת העיכול, לפירוק הפחמימות ולקטילת חיידקים.
ישנם עוד יתרונות חשובים ללעיסה:
- ככל שנלעס יותר כך נגביר את תחושת השובע. מנגנון השובע פועל רק לאחר כעשרים דקות. ככל שנלעס את המזון זמן רב יותר כך נחוש שבעים אף אם לא מילאנו עדיין את כרסנו. (הרי לכם מתכון טוב לדיאטה…) אם לא נלעס היטב את המזון, אלא ננגוס בו מעט ומייד נבלע אותו אנחנו יכולים להכניס לגופנו בזמן קצר כמות ענקית של מזון ועדיין לא לחוש שבעים. זאת משום שלא עברו עשרים הדקות שבהם מנגנון השובע מתחיל לפעול. לעומת זאת, אם נשב לאכול בנחת, נלעס היטב את המזון ורק כשיהפוך לעיסה נבלע אותו – יעברו כעשרים דקות ומנגנון השובע כבר יפעל.
לעיסה של סלט חי דורשת זמן, לעומת לעיסה של מזון מבושל ורך, אשר נבלע במהירות. לכן מומלץ להתחיל את הסעודה עם סלט גדול, ללעוס אותו בנחת ולבסוף לאכול את שאר הארוחה. בינתיים, בזכות הלעיסה, יחלפו להם עשרים הדקות ונחוש כבר שבעים. לעומת זאת, אם נתחיל לאכול קודם כל את המנה ה"עיקרית" ורק נקנח בסלט נוכל למצוא את עצמנו אוכלים כמות מוגזמת של פחמימה עמילנית וטרם לחוש שבעים.
- בלעיסה למשך זמן ממושך ישנה "עבודת המידות". העבודה כאן היא על מידת הסבלנות. לאכול בנחת, בשלווה, ברוגע, במתינות ובהנאה.
- הלעיסה היא בעצם עונג גדול. הבה נתענג מהמזון ולא נמהר לבולעו. ברגע שהמזון עובר מהפה אל הלוע הסתיימה ההנאה הרגעית. הלעיסה איננה עונש, היא תענוג שניתן לנו. לא חבל למהר ולבלוע?!
על מנת שנצליח ללעוס היטב ולאכול ברוגע נצטרך לפנות לכך זמן.
נחפש את השעה במשך היום שבו נאפשר לעצמנו את האכילה האיטית והשלווה.
זה יכול להיות בהפסקת הצהרים בעבודה, או בערב, בנחת, עם המשפחה.
נשתדל לא להתחיל את הארוחה כשאנחנו ממש מורעבים משום שאחרת "ניפול" ישר למזון הכבד יותר – הפחמימה או החלבון, ולא נבחר לגשת בהתחלה אל הסלט.
בתאבון!
כנה אמונה שכטר
054-4336820
הושט:
כעת נגלוש במורד הלוע אל צינור הושט.
הושט הוא צינור המתחבר לקיבה בדיוק בנקודה בה הוא חוצה את הסרעפת. לושט אין שום תפקיד של פירוק מזון או עיכולו, תפקידו היחיד הוא להעביר את המזון מן הפה לקיבה.
התנועה של הושט, כמו של כל איברי מערכת העיכול היא תנועה חד כיוונית, מלמעלה למטה. ההתקדמות של המזון באיברי העיכול נעשית בצורה פרלסטלטית, של כיווץ והרפיה, כיווץ והרפיה וכן הלאה…
המזון שנבלע עובר בושט עד שמגיע אל השוער, אשר נמצא בנקודת המפגש בין הסרעפת הקיבה והושט. השוער הוא כמו דלת חד כיוונית, כשהמזון נכנס פנימה הדלת נסגרת ולא מתאפשר מעבר חזרה אל צינור הושט.
אם אנחנו מקיאים, או אם יש לנו צרבת, או אם אנחנו גם סתם מגהקים – זוהי תנועה הפוכה והיא פועלת כנגד התנועה הטבעית של מערכת העיכול. כשיש מעבר בחזרה מן הקיבה לושט והשוער נפתח בחזרה – סימן שלא נהגנו כראוי עם גופנו.
גיהוקים, צרבות והקאות הם לא מחלה, אלה סימפטומים המצביעים שמשהו אינו מתנהל כשורה. ננסה למצוא מה השורש לסימפטומים הללו וברגע שנדע ממה הם נובעים נשתדל לתקן.
אחד הסימפטומים לתופעות הללו היא אכילת יתר.
עלינו לסיים את הארוחה כאשר מילאנו את הקיבה עד 3/4 מנפחה. בצורה שכזו יש למזון מקום להתערבל עם מיצי העיכול. דמיינו לעצמכם את מכונת כביסה שלכם. יש למלא את התוף של המכונה עד 3/4 מנפחה משום שכך יש מקום לבגדים שבה להתערבל ויש מקום למים לחדור אליהם ולנקותם. אם מילאנו את מכונת הכביסה לחלוטין לא יהיה מקום לבגדים להתערבל ולא יהיה מקום למים ולחומרי הכביסה לפעול, הם יישארו דחוסים, מבלי יכולת לזוז ומכונת הכביסה לא תצליח לעשות את עבודתה כראוי.
אם מילאנו את קיבתנו עד שאנו מרגישים "מפוצצים", הלחץ של הקיבה העמוסה יגרום ללחץ על השוער והוא עלול להיפתח. עודף אויר, גזים, חומצות קיבה ואף מזון יפרצו מן הקיבה למעלה בחזרה אל הושט בצורה של גיהוקים ואף הקאה.
מסקנתנו:
עלינו לסיים כל ארוחה בתחושה של שובע נעים. לא למלא את כרסנו יתר על המידה, לא לחוש "מפוצצים", להרגיש שהשארנו עוד מקום בקיבה.
אם באורח חיינו הקבוע אנו נוטים לסיים כל ארוחה מבלי להשאיר חלל פנוי בקיבה – לאורך זמן נוכל לגרום לשריר השוער להיחלש ולהתרופף, עד כדי בקע סרעפתי.
בפעם הבאה אפרט על סימפטום הצרבת והפתרונות הטבעיים עבורה.
בריאות ושמחה,
כנה אמונה שכטר
054-4336820
מהי צרבת?
צרבת היא תחושה שורפת בצינור הושט. מלבד הכאב, הצרבת היא ביטוי לנזקים בתוך צינור הושט. הרקמה העדינה עלולה להתפתח לדלקת ולהתנפח, וכשהיא מתנפחת יש קושי בבליעה משום שהקוטר של הצינור קטן.
ממה נובעת הצרבת?
הצרבת נובעת מחומצות שעולות מהקיבה, פורצות את השוער הסגור ועולות לושט.
בקיבה ישנם מיצי עיכול מאד חומציים, לכן לדופן הקיבה ישנה שכבת הגנה המיועדת לשמור עליה כנגד החומציות הזו. לעומת הקיבה, לושט אין את שכבת ההגנה הזו משום שלא אמור להתרחש בו שום תהליך של עיכול, זהו בס"ה צינור מעבר של המזון מהלוע לקיבה, לכן, כשהחומצות מגיעות אל הושט הן מעכלות את הבשר שבו, פוצעות אותו ועושות בו כיבים.
אם נלך לרופא ונתלונן על תחושה של צרבת הוא ייתן למטופל תרופה סותרת חומצה, כמו "טאמס" וכדומה.
התרופות הללו אמנם מרגיעות את תחושת הצרבת באותו הרגע שנוטלים אותן, אך לטווח הארוך הן מזיקות. התרופות סותרות החומצה לא מטפלות בבעיה משורשה אלא רק בסימפטום של הצרבת ולאחר כמה שעות מנטילת התרופה תחושת הצרבת תופיע מחדש. התרופות הללו אינן מרפאות אלא רק מנציחות את הבעיה, ואף גרוע מכך, לטווח ארוך הן גורמות להחרפה של הצרבת.
אמנה לפניכם מספר סיבות להחרפת המצב בנטילת תרופות סותרות חומצה:
1. יש לדעת שהתרופות סותרות החומצה הניתנות לחולים מתבססות לרוב על ביקרבונט.
הביקרבונט הוא בסיסי וחומצות הקיבה הן חומציות, ברגע שחומצה נפגשת עם בסיס נוצר מלח. האם נרצה במצב של צרבת להכניס מלח למערכת? המלח יגרום לנו לפעולה הפוכה של הרגשת שריפה, כמו זריית מלח על הפצעים…
2. בנטילת ביקרבונט נוצר גז דו תחמוצת הפחמן. ידוע שתכונת הגזים היא לעלות למעלה. הגזים לוחצים את תוכן הקיבה כלפי מעלה. אם יש לחץ כלפי מעלה השוער נפתח ותוכן הקיבה עולה אל הושט.
3. חומצות הקיבה חשובות ביותר כי הן מיועדות לפרק את החלבונים. ברגע שנטלנו סותרי חומצה ניטרלנו את החומצות הללו וגרמנו להן לא לפעול. בלעדיהם החלבונים לא יוכלו להתפרק כמו שצריך.
בבריאות הטבעית אנחנו מחפשים את השורש לבעיה, ברגע שמצאנו את השורש לצרבת נוכל לטפל משם. בצורה שכזו לא נטפל בסימפטום אלא בגורם לבעיה. כשנטפל בגורם – הסימפטום ייעלם מעצמו.
בפעם הבאה אכתוב מה הסיבות העלולות לגרום לצרבת וכיצד הבריאות הטבעית מטפלת בהם מהשורש…
הסיבות לצרבת:
- שינויים מבניים:
- שרירי בטן עליונה רפויים וחלשים
- כֶרֶס עלולה לדחוק את הסרעפת כלפי מעלה וכפועל יוצא גם הקיבה מתרוממת ועולה כלפי מעלה.
- יש גורמים לצרבת שמופיעים לפני התחנה של הושט. אלו הדברים שמכניסים לפה והם יוצרים חומציות, כגון: קפה, אלכוהול, עישון, תרופות, מלח, מאכלים חומציים (פירות הדר, פירות בוסר).
- יש גורמים לצרבת שמופיעים אחרי התחנה של הושט, וזה כל מה שעולה מן הקיבה.
דיברנו כבר על אכילת יתר וגם על הגזים העולים כלפי מעלה.
הטיפול הטבעי בצרבת:
צרבת, כמו כל מחלה, היא סימפטום.
ברגע שנגלה את השורש של הבעיה נוכל לסלק את הסיבה והצרבת תיגמר.
לאחר שמצאנו את השורש לבעיה ננסה לרפאה:
- עלינו לפתח את שרירי הבטן שלנו ולהתאמץ להוריד את הכרס.
- כדאי להימנע מללבוש בגדים הדוקים, שלא יגרמו ללחץ כלפי מעלה.
- לא רצוי להישכב במצב מאוזן אחרי האוכל אלא להישאר במצב מאונך, יחד עם כוח המשיכה.
- להימנע לצרוך דברים הגורמים לצרבת, כפי שהזכרנו.
- עלינו לדעת שמיצי העיכול המופרשים בקיבה מותאמים לסוג המזון אותו נאכל.
ככל שנאכל מזון יותר חלבוני יופרשו אל הקיבה חומצות יותר חזקות לפירוק המזון.
פירוק החלבון מצריך סביבה מאד חומצית וכשהמערכת תזהה שנכנס אליה חלבון יופרש הורמון הגסטרין, אשר תפקידו הוא להפריש חומצה מלחית (HCl) ופפסינוגן. החומצה המלחית והפפסינוגן הם אלו אשר יוצרים סביבה חומצית חזקה של 2 PH!
חומצות אלו עלולות לעבור דרך השוער ולהגיע אל הושט.
בבואנו לרפא את הצרבת נצטרך להסיר לתקופה מסויימת מזון חלבוני מרוכז על מנת שלא נגרום להפעלה של סביבה חומצית.
המזונות אשר יוצרים את החומציות הגדולה ביותר אלו הם המזונות מן החי (בשר, עוף, דגים, מוצרי חלב וביצים).
בנוסף, נסיר את המזונות הנוספים הגורמים לחומציות, אותם רשמנו בסיבה מספר 2.
נזכור תמיד שהתרופה הכי טובה היא לזהות את הסיבה למחלה, ברגע שמצאנו את השורש ונסיר את הסיבה – תיגמר המחלה.
מערכת העיכול חלק ו:
הקיבה:
חזרנו לבקר במערכת העיכול שלנו והתקדמנו לכיוון הקיבה.
היום נערוך היכרות עם האנזימים.
כאשר המזון מגיע לקיבה הוא אמור להתפרק בה לחלקיקים קטנטנים.
גופנו כאמור, יודע להשתמש רק ביחידות בודדות ואינו יכול להשתמש ביחידות מורכבות. מי שאחראי לפירוק הזה אלו הם האנזימים.
האנזימים פועלים כמו מספריים שחותכים את השרשראות הארוכות ליחידות בודדות:
* שרשראות הרב-סוכר (העמילן) נחתכות לחד-סוכר
* שרשראות החלבונים מתפרקות לחומצות אמינו בודדות
* השומנים (בעיקר הטריגליצרידים) מתפרקים לחומצות שומן ולגליצרול.
אם כך, עיכול תקין מתנהל ע"י אנזימים.
במידה ואכלנו בצורה לא נכונה – האנזימים לא יצליחו לעשות את מלאכתם כראוי ומי שיבוא לפרק את המזון במקום האנזימים יהיו חיידקי ריקבון ( = חיידקי תסיסה). ברגע שחיידקי הריקבון באים לפרק את המזון נוצרת תסיסה אלכוהולית ועלולות להיגרם לנו תופעות לא נעימות בכלל כמו גזים, כאבי בטן, נפיחות, שלשולים וכו'…
מהי אכילה לא נכונה?
ישנן אפשרויות רבות לאכילה לא נכונה.
אביא מספר דוגמאות לכך:
1. אכילה בשעות הלילה המאוחרות
מערכת העיכול נמצאת בשיאה ביום. בלילה המערכת הזו אמורה לנוח ולאפשר לגוף לטפל ולהטמיע בתאים את המזון שנכנס אליו במשך היום. אם נאכל בשעות הלילה העיכול לא יהיה תקין.
2. אכילה במצבי מתח, לחץ או חרדה גדולים
ברגע שאנחנו בסטרס חזק מערכת העיכול שלנו משתתקת ולא מצליחה לטפל במזון הנכנס אליה.
3. אכילה של מזון קר מידי או חם מידי
במצבים כאלה האנזימים פשוט משתתקים.
4. אכילה בשעת מחלה וחום גבוה
גם במצב כזה האנזימים משתתקים.
5. אכילת יתר
אם מילאנו את הקיבה עד סופה ולא השארנו בה שום מקום לעיכול (כתבנו על כך בנושא הצרבת).
6. סדר הכנסת המזון לקיבה
אם אכלנו ארוחה דשנה, כזו שמצריכה כמה שעות של עיכול, למשל – ארוחה המכילה הרבה חלבון, שומן ופחמימות עמילניות, ולקינוח אכלנו פירות מתוקים – במצב זה הפירוק לא יהיה תקין.
אסביר – זמן העיכול של פירות הוא כ-20 דקות בלבד בעוד שזמן העיכול של פחממה וחלבון דורש מספר שעות.
דמיינו את הפחמימה והחלבןן היושבים בתחתית הקיבה ומתעכלים לאיטם, בעוד שהפירות שנאכלו לקינוח מחכות בתורן להתעכל והן שוהות מעל למזון הכבד. הפירות אינם יכולים להתעכל עד שהמזון שנמצא בתחתית הקיבה יתפרק. כאן מגיעים חיידקי הרקבון ועושים את מלאכת הפירוק במקום האנזימים. (אכתוב על הנושא הזה בהרחבה כאדבר בעתיד על זמני עיכול).
7. מעי מלא
אם אכלנו לפני שהמעי התרוקן – המזון שבקיבה יצטרך להתעכב עד שיתפנה המקום במעי. העיכוב הזה, גם הוא עלול ליצור תסיסה.
ישנן דוגמאות נוספות לעיכול לא תקין אך נראה לי שהבנת העיקרון היא חשובה לנו ביותר – עיכול תקין יתרחש ע"י אנזימים בעוד עיכול לא תקין יתרחש ע"י חיידקי ריקבון.
מערכת העיכול חלק ז:
תהליך הפירוק הכימי בקיבה
המזון המגיע לקיבה עבר לפני זה בטחנה הראשונה שהיא הפה.
ברוק ישנו אנזים ששמו עמילאז. תפקידו לפרק את העמילן (שזו פחמימה מורכבת), ממולקולה שהיא רב סוכר ליחידות בודדות של חד-סוכר, כך שתהליך עיכול המזון מתחיל למעשה בפה, עוד טרם שהוא מגיע לקיבה.
בקיבה מופרשים אנזימי עיכול נוספים:
- פפסינוגן – אנזים זה מיוצר בתאי הקיבה בצורה לא פעילה והופך להיות פעיל רק כאשר הוא מזהה שנכנס לקיבה מזון שיוצר חומציות רבה – שזה בעיקר מזון חלבוני מן החי.
- ליפאז – אנזים המפרק שומנים לחומצות שומן ולגליצרול.
בקיבה מופרשת חומצת המימן הכלורי HCL. היא יוצרת סביבה חומצית חזקה אשר נחוצה להפעלת הפפסינוגן. החומציות שבקיבה יכולה להגיע אפילו לPH-2!
משום שהסביבה בקיבה היא מאד חומצית דופן-הקיבה מרופד בשכבה רירית המגינה עליה, כדי שהחומצות לא יעכלו אותה. (כשדיברנו על הוושט הזכרנו שאין לו את שכבת ההגנה כמו שיש לקיבה ולכן חומצות שעולות מן הקיבה עלולות לעכל את הבשר שבו).
ובכל זאת, לעיתים יש לאנשים כיבים בקיבה, שהם פצעים הנגרמים מעיכול של דופן הקיבה אשר נגרמים מעודף של חומציות.
מכיוון שאנזים הפפסינוגן פועל רק כאשר הוא מזהה סביבה חומצית אנו יכולים לשלוט ברמת החומציות שבקיבה לפי המזון אותו נבחר להכניס לגופנו.
ככל שנאכל מזון המכיל מינרלים יוצרי חומציות רבה – כך יופרש יותר פפסינוגן.
ככל שנאכל מזון המכיל מינרלים יוצרי בסיסיות רבה – כך לא יהיה צורך לפפסינוגן לפעול.
מזון מן החי מכיל הרבה חלבון. החלבון מכיל מינרלים יוצרי חומציות – גופרית, זרחן וחנקן.
רוב הפירות והירקות מכילים מינרלים יוצרי בסיסיות כגון – סידן, אשלגן, מגנזיום ונתרן.
יש להשתדל לא להפעיל את "התותחים הכבדים" בקיבתנו יתר על המידה, על מנת להיזהר מכיבים.
כיבים עלולים להיגרם לא רק מתזונה.
ישנם גורמים נוספים אשר עלולים ליצור חומציות ולגרום לכיבים:
- עיכול לא תקין, של חיידקי ריקבון (תסיסה) ולא של אנזימים (דיברנו עליהם בפוסטים הקודמים).
- רוב התרופות יוצרות חומציות.
- חומצות כימיות המצויות במוצרים שונים כגון – קפאין, קוקה קולה (יש בקולה חומצה זרחתית)
- פירות בוסר
- גם מצב של מתח, לחץ וסטרס יוצר חומציות!!!
הריפוי הטבעי לכיבים:
כיב הוא פצע פתוח ומדמם. אם יש לנו פצע פתוח ביד ובטעות הוא יבוא במגע עם מלח או לימון הפצע ישרוף לנו ביותר. כעת חישבו מה מתרחש בקיבה כאשר ישנו כיב מדמם והחומצות שבה פועלות ביתר שאת – הפצע ישרוף לנו בצורה חמורה ואף יותר מכך – הוא לא יצליח להחלים.
לכן, במצב של כיב יש להיזהר מלהפעיל את החומצות שבקיבה. עלינו לאכול לתקופה מסויימת מזונות יוצרי בסיסיות בלבד, ולעיתים נצטרך אפילו להשקיט את המערכת בכך שלמעט מים או מיצי פירות וירקות ללא הסיבים נקפיד לא להכניס לקיבה דבר, עד שהכיב יחלים.
כל הטוב,
כנה אמונה שכטר
054-4336820