טעם החריף

הבה נבחן היום את הטעם החריף על פי מה שלמדנו עד כה מ"חוק ההסתגלות החיותית" (ניתן לקרוא את המאמר הנ"ל באתר).

ישנם 4 טעמים אשר ממוקמים במקומות שונים על גבי הלשון שלנו: מתוק, מר, חמוץ ומלוח.

הטעם החריף איננו נכלל עם רשימת הטעמים משום שהחריף איננו נחשב כטעם אלא זוהי למעשה תחושת כאב.

אם תתנו לילד קטן לטעום מאכל חריף הוא ינסה לירוק אותו מייד החוצה בתחושת בהלה.

אם כן, כיצד אנשים מסוגלים לאכול פלפל חריף ועוד להנות מזה?

הכל כאן זה עניין של הרגל, או כפי שכבר אתם מכירים – הסתגלות חיותית…

ככל שנרגיל את חוש הטעם שלנו להסתגל לחריף כך הרקמה הרירית העדינה שבלשון שלנו תתעבה כדי להגן על עצמה מפני החריפות.

השימוש בתבלינים חריפים יוצר במשך הזמן מצב בו הגוף מתרגל אליהם ותחושת החריפות בפינו הולכת ונחלשת.

כמובן שככל שהרירית מתעבה כך גם שאר התחושות בלשון שלנו נעשות פחות חדות ומורגשות, כך שכשהרירית היא עבה נחפש לצרוך יותר "אקסטרים" אל פינו. לא נסתפק במתקתק ונרצה מתוק אקסטרימי, לא נסתפק במליחות העדינה ונוסיף לתבשילים ולסלטים הרבה מלח, וכו…

גם כאן אפשר לנסות לאט לאט לגרום לרירית המעובה שבלשון שלנו לקטון.

נתחיל בהדרגתיות להפחית מעט בתבלינים. קצת פחות מלח, קצת פחות חריף…

תוך כמה שבועות תוכלו לאכול גזר ולחוש שהוא אפילו מאד מתוק לנו.

תוכלו לאכול סלרי ולהרגיש שיש בו הרבה נתרן (מלח)

הרירית תהפוך להיות יותר דקה וחוש הטעם שלנו יתחדד ואולי כבר לא ירוץ לחפש "אקסטרים".