אתמול הייתי בחתונה.

הגוף שלנו לא שמח כשאנחנו אוכלים בשעות הלילה. אלו השעות בהם מערכת העיכול כבר סיימה את תפקידה לאותו היום והיא מבקשת לנוח ולאפשר לאיברים האחרים לטפל בחומרים שהועברו אליהם מהמזון (ראו את הפוסט: "השעון הביולוגי")

ובכל זאת חתונה.

לרוב אני משתדלת לבוא מהבית כבר שבעה, כדי לא "ליפול" על מנות מלאות שומן שאחר כך אצטער שאכלתי אותם. ובכל זאת…

כשאני באה לאירועים מהסוג הזה אני מגדירה לעצמי מראש, בבית, מה ארשה לעצמי לאכול ומה לא אכניס בשום אופן לגופי (כל אחד והגדרותיו שלו). לפעמים בחתונה אני מאפשרת לעצמי טיפה יותר מאשר בבית… כמובן אם הגדרתי זאת מראש, כך לא ארגיש שנפלתי. ובכל זאת…

כשאוכלים בשעה 22:30 בלילה, ואפילו אם נאכל מזון בריא וטוב, נעשה חסד עם גופנו בכך שלמחרת נאחר את הזמן בו נתחיל שוב לאכול, משום שהגוף עדיין בתהליך של פירוק המזון של היום הקודם.

היום בבוקר דילגתי על ארוחת הבוקר. אני יכולה כמובן לשתות מים, אך לא אכניס לגופי שום מזון עד השעה 10:30 בבוקר, מינימום.

הטווח שאני נותנת מנוחה לקיבה שלי הוא מינימום כ-12 שעות.

ביום רגיל, אם אני מסיימת לאכול בשעה 19:00 אוכל לאכול שוב ב7:00 בבוקר.

ולאחר יום של חתונה – אספור 12 שעות מרגע שסיימתי לאכול.

אם הרגשתי שהגזמתי ואכלתי יותר מידיי, או אם אכלתי מזון פחות בריא – ניתן להמתין עוד עם תחילת האכילה רק לאחר שאחוש שוב תחושת רעב וכשארגיש שוב נקיה ומרוקנת מהיום הקודם. זה יכול להיות גם 14 או 16 שעות של מנוחה למערכת העיכול. הכל לפי ההקשבה לצרכי הגוף האמיתיים.

ניסיתי ללמד אתכם (וגם את עצמי, כמובן), שאם אנחנו יוצאים מעט מאיזון – יום למחרת עושים ניקוי קטן ו"מסנכרנים" את המערכת. השאיפה היא לאיזון. אם יצאנו ממנו – נוכל בקלות לחזור.