לפני שנים לא מעטות, כאשר הייתי בתחילתו של תהליך המעבר לבריאות טבעית, הוזמנתי לאירוע אצל חברים.
במזנון העשיר מכל טוב הוגשו מאכלים שידעתי שאני אמורה להיפרד מהם ולא להתפתות לאוכלם.
בשכל ידעתי שהמזונות הללו מזיקים לי. מהמזונות האלה נפרדתי ויותר לא הכנסתי אותם אל ביתי. אבל לא הייתי בבית. הייתי באירוע והמאכלים שהוגשו לפניי והיו מפתים ביותר. כולם אכלו ונהנו… היצר ניסה למשוך גם אותי…
לא נפלתי. לא העמסתי על הצלחת דבר מהמאכלים הללו. אבל עדיין היצר נשאר לטייל בגופי… נשאר ולא עזב.
כשהגעתי הביתה הייתי מותשת נפשית. פתחתי את המקרר ואכלתי, אחר כך עברתי למזווה ואכלתי. כמובן שאכלתי רק בריא…. בזה לא נפלתי, אבל אכלתי המווווווון…. כאילו כדי לפצות על כל מה שרציתי לאכול ולא אכלתי… אכלתי אכילת יתר כפולה ומכופלת, שאחר כך כאבה לי הבטן כמו שמזמן לא כאבה. אכילת יתר גרועה אף יותר מאשר אכילה מעטה של מאכל לא בריא.
אם הייתי יכולה להחזיר את הגלגל לאחור הייתי אמורה לנהוג בצורה אחרת.
עדיף היה לי לקחת בצלחתי חתיכה קטנה מהמזון הלא בריא, לאוכלו לאט ובהנאה ובכך לשתק את היצר שלא הירפה. במקום זאת לא נפלתי באותו אירוע באכילת מזונות לא טובים אבל היצר הפיל אותי בבית.
היום אני כבר במקום אחר. כבר לא מתפתה… השכל עשה עבודה רבת שנים והצליח לכופף את היצר (עברתי תהליך ארוך… ) אבל הסיפור הזה נתן לי להבין שהכי חשוב בתהליך של המעבר לתזונה בריאה זה לא להיות כל כך קשה עם עצמי. לדעת שיש כאן תהליך ולהכיר את עצמי, שאם ארסן את עצמי בצורה מוגזמת זה יבוא לי מהדלת האחורית…
שנדע לאן לשאוף אבל שנעשה זאת בנחת…