חזרנו לבקר במערכת העיכול שלנו והתקדמנו לכיוון הקיבה.

ראשית, נערוך היכרות עם האנזימים.

כאשר המזון מגיע לקיבה הוא אמור להתפרק בה לחלקיקים קטנטנים.

גופנו כאמור, יודע להשתמש רק ביחידות בודדות ואינו יכול להשתמש ביחידות מורכבות. מי שאחראי לפירוק הזה אלו הם האנזימים.

האנזימים פועלים כמו מספריים שחותכים את השרשראות הארוכות ליחידות בודדות:

* שרשראות הרב-סוכר (העמילן) נחתכות  לחד-סוכר

* שרשראות החלבונים מתפרקות לחומצות אמינו בודדות

* השומנים (בעיקר הטריגליצרידים) מתפרקים לחומצות שומן ולגליצרול.

אם כך, עיכול תקין מתנהל ע"י אנזימים.

במידה ואכלנו בצורה לא נכונה – האנזימים לא יצליחו לעשות את מלאכתם כראוי ומי שיבוא לפרק את המזון במקום האנזימים יהיו חיידקי ריקבון ( = חיידקי תסיסה). ברגע שחיידקי הריקבון באים לפרק את המזון נוצרת תסיסה אלכוהולית ועלולות להיגרם לנו תופעות לא נעימות בכלל כמו גזים, כאבי בטן, נפיחות, שלשולים וכו'…

***

מהי אכילה לא נכונה?

ישנן אפשרויות רבות לאכילה לא נכונה.

אביא מספר דוגמאות לכך:

1.  אכילה בשעות הלילה המאוחרות

מערכת העיכול נמצאת בשיאה ביום. בלילה המערכת הזו אמורה לנוח ולאפשר לגוף לטפל ולהטמיע בתאים את המזון שנכנס אליו במשך היום. אם נאכל בשעות הלילה העיכול לא יהיה תקין.

2.  אכילה במצבי מתח, לחץ או חרדה גדולים

ברגע שאנחנו בסטרס חזק מערכת העיכול שלנו משתתקת ולא מצליחה לטפל במזון הנכנס אליה.

3.  אכילה של מזון קר מידי או חם מידי

במצבים כאלה האנזימים פשוט משתתקים.

4.  אכילה בשעת מחלה וחום גבוה

גם במצב כזה האנזימים משתתקים.

5.  אכילת יתר

אם מילאנו את הקיבה עד סופה ולא השארנו בה שום מקום לעיכול (כתבנו על כך בנושא הצרבת).

6.  סדר הכנסת המזון לקיבה

אם אכלנו ארוחה דשנה, כזו שמצריכה כמה שעות של עיכול, למשל – ארוחה המכילה הרבה חלבון, שומן ופחמימות עמילניות, ולקינוח אכלנו פירות מתוקים – במצב זה הפירוק לא יהיה תקין.

אסביר – זמן העיכול של פירות הוא כ-20 דקות בלבד בעוד שזמן העיכול של פחממה וחלבון דורש מספר שעות.

דמיינו את הפחמימה והחלבןן היושבים בתחתית הקיבה ומתעכלים לאיטם, בעוד שהפירות שנאכלו לקינוח מחכות בתורן להתעכל והן שוהות מעל למזון הכבד. הפירות אינם יכולים להתעכל עד שהמזון שנמצא בתחתית הקיבה יתפרק. כאן מגיעים חיידקי הרקבון ועושים את מלאכת הפירוק במקום האנזימים. (אכתוב על הנושא הזה בהרחבה כאדבר בעתיד על זמני עיכול).

7.  מעי מלא

אם אכלנו לפני שהמעי התרוקן – המזון שבקיבה יצטרך להתעכב עד שיתפנה המקום במעי. העיכוב הזה, גם הוא עלול ליצור תסיסה.

ישנן דוגמאות נוספות לעיכול לא תקין אך נראה לי  שהבנת העיקרון היא חשובה לנו ביותר – עיכול תקין יתרחש ע"י אנזימים בעוד עיכול לא תקין יתרחש ע"י חיידקי ריקבון.

*****

תהליך הפירוק הכימי בקיבה

המזון המגיע לקיבה עבר לפני זה בטחנה הראשונה שהיא הפה.

ברוק ישנו אנזים ששמו עמילאז. תפקידו לפרק את העמילן (שזו פחמימה מורכבת), ממולקולה שהיא רב סוכר ליחידות בודדות של חד-סוכר, כך שתהליך עיכול המזון מתחיל למעשה בפה, עוד טרם שהוא מגיע לקיבה.

בקיבה מופרשים אנזימי עיכול נוספים:

  1. פפסינוגן – אנזים זה מיוצר בתאי הקיבה בצורה לא פעילה והופך להיות פעיל רק כאשר הוא מזהה שנכנס לקיבה מזון שיוצר חומציות רבה – שזה בעיקר מזון חלבוני מן החי.
  2. ליפאז – אנזים המפרק שומנים לחומצות שומן ולגליצרול.

בקיבה מופרשת חומצת המימן הכלורי HCL. היא יוצרת סביבה חומצית חזקה אשר נחוצה להפעלת הפפסינוגן. החומציות שבקיבה יכולה להגיע אפילו לPH-2!

משום שהסביבה בקיבה היא מאד חומצית דופן-הקיבה מרופד בשכבה רירית המגינה עליה, כדי שהחומצות לא יעכלו אותה. (כשדיברנו על הוושט הזכרנו שאין לו את שכבת ההגנה כמו שיש לקיבה ולכן חומצות שעולות מן הקיבה עלולות לעכל את הבשר שבו).

ובכל זאת, לעיתים יש לאנשים כיבים בקיבה, שהם פצעים הנגרמים מעיכול של דופן הקיבה אשר נגרמים מעודף של חומציות.

מכיוון שאנזים הפפסינוגן פועל רק כאשר הוא מזהה סביבה חומצית אנו יכולים לשלוט ברמת החומציות שבקיבה לפי המזון אותו נבחר להכניס לגופנו.

ככל שנאכל מזון המכיל מינרלים יוצרי חומציות רבה – כך יופרש יותר פפסינוגן.

ככל שנאכל מזון המכיל מינרלים יוצרי בסיסיות רבה – כך לא יהיה צורך לפפסינוגן לפעול.

מזון מן החי מכיל הרבה חלבון. החלבון מכיל מינרלים יוצרי חומציות – גופרית, זרחן וחנקן.

רוב הפירות והירקות מכילים מינרלים יוצרי בסיסיות כגון – סידן, אשלגן, מגנזיום ונתרן.

יש להשתדל לא להפעיל את "התותחים הכבדים" בקיבתנו יתר על המידה, על מנת להיזהר מכיבים.

****

כיבים עלולים להיגרם לא רק מתזונה.

ישנם גורמים נוספים אשר עלולים ליצור חומציות ולגרום לכיבים:

  1. עיכול לא תקין, של חיידקי ריקבון (תסיסה) ולא של אנזימים (דיברנו עליהם בפוסטים הקודמים).
  2. רוב התרופות יוצרות חומציות.
  3. חומצות כימיות המצויות במוצרים שונים כגון – קפאין, קוקה קולה (יש בקולה חומצה זרחתית)
  4. פירות בוסר
  5. גם מצב של מתח, לחץ וסטרס יוצר חומציות!!!

הריפוי הטבעי לכיבים:

כיב הוא פצע פתוח ומדמם. אם יש לנו פצע פתוח ביד ובטעות הוא יבוא במגע עם מלח או לימון הפצע ישרוף לנו ביותר. כעת חישבו מה מתרחש בקיבה כאשר ישנו כיב מדמם והחומצות שבה פועלות ביתר שאת – הפצע ישרוף לנו בצורה חמורה ואף יותר מכך – הוא לא יצליח להחלים.

לכן, במצב של כיב יש להיזהר מלהפעיל את החומצות שבקיבה. עלינו לאכול לתקופה מסויימת מזונות יוצרי בסיסיות בלבד, ולעיתים נצטרך אפילו להשקיט את המערכת בכך שלמעט מים או מיצי פירות וירקות ללא הסיבים נקפיד לא להכניס לקיבה דבר, עד שהכיב יחלים.