ישנן מספר סיבות לכך שאני משתדלת לא להשתמש בכדור להורדת החום בעת מחלה אקוטית.
- אחד הסימפטומים למחלה אקוטית הוא העלאת חום.
כאשר חום גופנו עולה סימן שמערכת החיסון שלנו יוצאת לפעולה.
לראות את הגוף שלנו נלחם – זה לכשעצמו דבר משמח!
ילדים קטנים מעלים חום בקלות רבה יותר ממבוגרים, זאת משום שמערכת החיסון שלהם כנראה חזקה משלנו. בכל פעם שאני חולה ואני מזהה שחום גופי עולה אני מתרגשת לראות שמערכת החיסון שלי עובדת כמו שהייתי ילדה…
אם נתבונן אל "מאחורי הקלעים" שבגופנו נראה שדה קרב ובו מתעמתים הנגיפים מול תאי הדם הלבנים.
נגיפים וחיידקים מתרבים ומתחלקים כל עוד טמפרטורת גופנו היא 37 מעלות, אך בחום גבוה הם משתתקים. לפיכך, כשחום גופנו עולה הם אינם מצליחים יותר להתחלק ולהתרבות.
לעומתם תאי הדם הלבנים שלנו, (אלו התאים המגנים עלינו מפני הנגיפים השונים, בכך שהם בולעים אותם) דווקא מתרבים ומגבירים את פעילותם ככל שהחום עולה.
חום גופנו נשאר גבוה עד שתאי הדם הלבנים מסיימים את עבודתם ובולעים את הפולשים המזיקים אשר השתתקו בגלל החום. כאשר החום יורד זהו סימן לכך שצבא ההגנה של גופנו סיים את מלאכתו.
מחקרים שונים מספרים לנו שלכל נגיף או חיידק ישנה רמת חום שונה אשר בה הוא משתתק.
לדוגמא:
וירוסים שונים של שפעת משתתקים ב-38 מעלות,
סטרפטוקוקים משתתקים ב-39 מעלות וכו'…
לכן לכל מחלה יש רמת חום אחרת.
כאשר החום יורד בחזרה ל-37 מעלות סימן שתאי הדם הלבנים סיימו את מלאכתם ובלעו את הפולשים, אשר השתתקו מהחום.
ראינו אם כן, שישנה מטרה חשובה בהעלאת החום – לשתק את הנגיפים ולטפל בהם.
אם נתערב בשלבי ההחלמה של הגוף וניקח כדור להורדת החום נפריע לגוף להילחם את מלחמתו בנגיף. במקום לשתק את הנגיף נשתק דווקא את מערכת החיסון שלנו ובכך נפרק את הגוף מנישקו. ההתערבות שלנו בהורדת החום משבשת את המהלך המדוייק של מערכת החיסון שלנו להילחם את מלחמתה, כפי שהיא מתוכנתת לעשות.
ולמעשה:
אל לנו לפחד מכך שחום גופנו עולה, התרמוסטט של גופנו לא התקלקל. להיפך! הוא עובד בשיא העוצמה כדי להשיב את גופנו לאיזון הבריאות.
- לעליית החום בעת מחלה אקוטית ישנה חשיבות נוספת:
כאשר חום גופנו עולה יתכן ונחוש חוסר נוחות, כאב, צמרמורת, חולשה, כבדות וכמובן חוסר בתאבון.
אם נוריד את החום ייעלמו הסימפטומים הנ"ל.
לא נחוש בכאב, הצמרמורת תיעלם והתיאבון שלנו יחזור, כאשר הכדור מתחיל להשפיע נרגיש כאילו אין אנו חולים יותר.
אך הבה נחשוב לרגע, האם גופנו באמת מעוניין בהיעלמות הסימפטומים?
הסימפטומים הלא נעימים שאנו חשים מכריחים אותנו לשכב במיטה ולנוח. בעת מחלה עלינו לאפשר לגוף את המנוחה לה הוא זקוק על מנת להבריא. אל לנו להתעלם מהמחלה ולהתנהג כאילו איננו חולים. הגוף לא מסוגל לרפא את עצמו אם לא נאפשר לו תנאים נאותים לריפוי.
נוכל ללמוד זאת מהתבוננות בבעלי חיים חולים או פצועים. הם נשכבים ללא תנועה ונחים עד שהם נרפאים, גם אם זה לוקח להם כשבוע או שבועיים – הם ימשיכו לשכב, עד להחלמה.
ברגע שניקח כדור להורדת חום עלול לחזור לנו מחדש התיאבון ומשום כך יתכן ונשב לאכול ארוחה מלאה וגדולה, אך לאחר שתפוג השפעת הכדור נחוש בחילה גדולה שיכולה להתגבר עד להקאה.
למעשה, אם לא היינו לוקחים כדור גופנו לא היה מתבלבל והוא היה נשאר בתחושה של חוסר התיאבון ומשום שלא היינו רעבים ולא אכלנו – לא גרמנו לגופנו לתחושה של בחילה וגם לא להקאה.
נשוב אל "מאחורי הקלעים" בגופנו, ונראה מה מתרחש במערכת העיכול שלנו בעת מחלה אקוטית:
כאשר חום גופנו עולה, האנזימים אשר נמצאים במערכת העיכול ואשר אמורים לפרק את המזון – לא מתפקדים. מכיוון שהאנזימים משתתקים המזון שבקיבה לא מצליח להתעכל ובעקבות זאת נוצרת תסיסה חיידקית, זוהי הסיבה העיקרית להרגשת הבחילה או לשלשול.
לכן, הכלל הוא שבעת מחלה אקוטית לא כדאי לנו לאכול!
אם נזדקק בכל זאת למזון – נאכל רק מזון פשוט וקל לעיכול, כגון פירות וירקות, אשר מכניסים לגוף מינרלים חיוניים ואנרגיה זמינה, אך ללא מאמץ עיכולי מיותר.
לא לחינם הגוף משדר חוסר בתיאבון – הוא עסוק כעת בריפוי. הבה נאפשר לו תנאים מיטביים להחלמה.
לא כך לגבי שתיה.
בעת עליית החום חשוב מאד לשתות הרבה מים על מנת לקרר את הגוף.
גם החיות החולות בטבע מחפשות מאגר מים, לידו הם ישכבו וינוחו עד שיירפאו.
לסיכום:
1. בעת מחלת אקוטית עלינו להשתדל לא לקחת כדור להורדת חום או כל משכך כאבים, כל עוד נהיה מסוגלים לכך.
2. גם אם בסוף לקחנו כדור – הבה לא נתבלבל. גופנו חולה. נמשיך לשכב במיטה ולנוח ולא נעמיס על מערכת העיכול. נאכל רק מזונות קלים ופשוטים לעיכול.
3. נשתה הרבה מים.
וטיפ קטן לסיום:
במחלה אקוטית חשוב מאד לישון היטב, הגוף זקוק לשינה עמוקה על מנת להבריא. זוהי גם השעה בה מערכת החיסון בשיאה.
לכן, אם בכל זאת תבחרו לקחת כדור – עשו זאת לפני שתלכו לישון את שנת הלילה. לפעמים עדיפה שינה עמוקה וערבה אפילו על חשבון נטילת כדור…
*לצורך המאמר הזה נעזרתי גם בספרה המצויין של רחל יהלום – "לבריאות"