הבה נערוך היכרות קצרה עם אנזימי העיכול שבגופנו.

האנזימים הם חומרים חלבוניים המזרזים תהליכים כימיים בגופנו. 

התפקיד שלהם הוא לפרק את המזון באופן כזה שיאפשר לגוף לספוג אותו. האנזימים הם כמו מספריים שחותכים את שרשראות המולקולות הארוכות ליחידות בודדות. הגוף שלנו יודע כאמור להשתמש רק ביחידות בודדות.

בתהליך העיכול מופרשים אנזימים שונים אשר חותכים מולקלות ארוכות לבודדות.

למשל – אנזים העמילז שברוק מפרק את העמילנים (רב סוכר) לחד סוכר בקיבה, אנזים הפפסין מפרק את החלבונים. אנזים הליפאז שמיוצר בלבלב ומופרש למעי הדק מפרק את השומנים וכו'…

ככל שיהיו בגופנו יותר אנזימים כך העיכול שלנו יהיה יותר טוב.

לילדים ישנה כמות רבה מאד של אנזימים בעוד שככל שאנו מתבגרים כמות האנזימים בגופנו הולכת ופוחתת. זוהי אחת הסיבות לכך שילדים מעכלים אפילו מזונות קשים לעיכול ללא בעיה לעומת מבוגר שאוכל את אותו המזון אך עלולים להתעורר אצלו סימפטומים עיכוליים לא נעימים (גזים, בטן נפוחה, עצירות, צרבת…)

האנזימים מתחדשים בגופנו לקראת כל ארוחה אך למרות זאת כמות הייצור שלהם מוגבלת. לכן, אם נעמיס מזון רב מידי בארוחה אחת ונאכל אכילת יתר לא יהיו לנו מספיק אנזימים כדי לפרק ולעכל את המזון. חלקו ישאר לא מעוכל וזה יגרום לנו לכאבי בטן.

ישנם פתרונות לכך שהעיכול שלנו יהיה תקין בזכות האנזימים:

  1. לא נעמיס מזון רב בארוחה. נשתדל לסיים אותה בתחושה של שובע נעים ולא "להתפוצץ".
  2. הגוף מייצר את האנזימים לבד. הבשורה היא שבפירות ובירקות ישנם המון אנזימים. ככל שנאכל מהם יותר כך נכניס לגופנו יותר אנזימים. 
  3. אנזימים הם חלבון. חלבון כידוע רגיש לחום. מעל 48 מעלות הוא נהרס. אם בכל ארוחה נשלב מזון צמחי חי ולא מבושל (למשל – סלט גדול) נכניס לגופנו כמות מכובדת של אנזימים מבחוץ ככוח עזר לאנזימים הקיימים. 

לסיכום: אנזימים הם כוח החיים שבתוכנו. 

זיכרו כלל חשוב שמלווה אותנו בבריאות – "חי מזין חי".
ככל שנכניס יותר מזון חי לגופנו כך כוחות החיים שבתוכו יתחזקו.